ראפור - השמן של מערכות היחסים

"אני לא מצליחה להבין אותו בכלל" אמרה מ', אחת המתאמנות שלי לגבי שיחות חוזרות עם המנהל הישיר שלה, אשר לגביו החלה להרגיש רגשות לא נעימים באחרונה.

מ' היא לא היחידה שמרגישה שמשהו בקשר שלה עם בני אדם אחרים לא עובד כל כך טוב. אין צורך בתואר אוניברסיטאי על מנת להבחין בהתקדמות מערכת יחסים לעומת עמידה במקום. גם לא על מנת להרגיש אם יש או אין לנו מה שמכונה "כימיה" עם אדם אחר.

מאידך, לעיתים קרובות נוכל לשמוע אמירות כגון "הייתה לנו שיחה נהדרת, התחברתי מהרגע הראשון". בין אם זה נאמר מאיש מכירות על הלקוח שלו, או על ידי בני זוג שנפגשו זה עתה לדייט. כימיה אישית טובה היא המצב אליו אנו רוצים להגיע עם בני אדם בסביבתנו.

אנשי מכירות מכירים בחשיבות "חימום" השיחה או מערכת היחסים תחילה, לפני שניגשים לעסקים. יש מי שקורה לזה יצירת כימיה אישית, יש מי שקורה לזה small talk או שיחת חולין. מטרת ה"סמול טוק" היא להפשיר את האווירה, לאפשר התקרבות והיכרות בין שני אנשים הרוצים או צריכים לעשות עסקים או לפתור בעיות יחדיו. זאת לפני שנכנסים ישירות לעצם הנושא. הרעיון הכללי הוא ששיחת החולין מאפשרת היכרות ראשונית עם הצד השני, הכרת הביטויים שלו, קצב הדיבור, שפת הגוף ועוד. כל זאת בהנחה שהתאמה בין שני הדוברים תסייע בקידום השיחה והעסקה.

בנוסף, כשיש קשר טוב, קל יותר להתגבר על מחלוקות, כשאלה צצות. בשפה המקצועית, באימון אישי או ב NLP  קוראים לזה ראפור. מקור המילה ראפור (rapport) הוא בשפה הצרפתית - rapporter, שהשימוש בה החל במאה ה 17 ומשמעותה המילולית היא "להביא חזרה".

למרבה הצער, אין בעברית מילה אחת המתרגמת בצורה מדויקת את המושג. מילון מורפיקס מציע את הפירוש "מערכת יחסים מבינה ואוהדת, יחסי ידידות". פירוש זה הוא רחוק מלהכיל את מלוא המשמעות של המושג. מילון אחר מציע "זיקה", וגם זה פירוש הלוקה בחסר. דווקא מילת הסלנג הישראלית "כימיה" נשמעת לי הקרובה ביותר במשמעותה.

בשימוש האנגלי, המילה ראפור מכוונת לקיום מערכת יחסים הרמונית, טובה, בה הצדדים מבינים היטב זה את זה ומתקשרים היטב ובקלות, בין אם מדובר בשני בני שיח או בין אם מדובר בצוות או קבוצה.

על היישומים של המונח הקשורים בצוות או קבוצה ראוי לקרוא את ספרו של פאטריק לנציוני מ 2002, "חמשת הכשלים בצוות" (The five dysfunctions of a team). הספר דן, בין היתר, בבניית ותחזוקת אמון בצוות, אמון המבוסס לא מעט על ראפור. הוא מתאר, באחד הפרקים, את הזמן הרב אותו בילתה מנכ"לית חדשה ב"לא לעשות כלום" במשך השבועות הראשונים של תפקידה, על מנת לצפות, להקשיב וללמוד על אורחות החיים בחברה החדשה אליה היא נשכרה.

תצפית והיכרות עם הצד השני או הצוות היא אכן הבסיס והיסוד עליהם ייבנו כבוד, אמון ועבודת צוות.

מושג הראפור קשור לתיאורן של מערכות יחסים בין בני אדם. באופן יותר ספציפי, נהוג להשתמש בו בהקשר אימוני (coaching) או ב NLP (Neuro Linguistic Programming, או בעברית תכנות נוירו לינגויסטי), שהוא ענף ייחודי של מקצועות התקשורת וההתפתחות האישית. חלק ניכר מהכותבים על כך בעברית ובאנגלית מדגישים את שלב "בניית ראפור". אולם יש בראפור הרבה יותר מזה. קיים בו מגוון של ניואנסים, פוטנציאל לשיפור מערכות הקשר שלנו, ועומק מחשבתי. בכל אלה אתמקד במאמר הנוכחי. ראפור איננו פתרון קסם של "אברקדברה", או מרשם אינסטנט להצלחת שיחת מכירה בלבד. אדגים זאת בהמשך באמצעות סיפור אישי.

אם כן, מהו ראפור?

ראפור הוא הבנה טובה בין שני בני אדם, יכולת תקשורת איכותית ביניהם, או כפי שצוין לעיל, "כימיה בין אישית". זוהי מערכת יחסים הרמונית, אשר יש בה אמפתיה ורגישות לאחר, ידידותיות המאופיינת בהבנה הדדית והסכמה.

מכירים את שני האחים או חברים, הממעטים במלים, אך מבינים האחד את השני או השניה, עד כדי שזה מתחיל משפט והשני יכול לסיים אותו? על אנשים כאלה נאמר שיש ביניהם ראפור ברמה גבוהה.

במקצוע האימון, היכולת לבנות את אותה "כימיה" היא אחת מחמשת המיומנויות הבסיסיות ביותר, ולמעשה הראשונה שבהן. בלעדיה לא תיתכן מערכת יחסים אפקטיבית בין מאמן למתאמן, שהיא הבסיס של הקואצ'ינג. זאת לצד ארבע מיומנויות יסוד נוספות. אלה הן: יכולת הקשבה ברמות שונות, שימושי באינטואיציה, אמנות שאילת השאלות ומתן משוב בונה ותומך.

מאמנים גדולים הם אנשים שמאוד כיף לדבר איתם. מיד חשים אליהם קירבה וחום, פתיחות המזמינה פתיחות, שיתוף ועוד. לרבים אחרים יש את המיומנות הזו, אולם אצל מאמנים היא חיונית להצלחה המקצועית. החדשות הטובות הן, שגם למי שלא ניחן בה באופן טבעי, זוהי בהחלט מיומנות הניתנת לפיתוח ולמידה.

מה יוצר את הראפור? מדובר במידה של "דימיון" בין שני בני אדם או יותר. שימוש במונח האנגלי sameness היה יכול להיות מדויק יותר, אבל בעברית לא מצאתי תרגום מדויק יותר. באנגלית משתמשים הרבה במושג matching, על מנת להסביר את הפעולות אותן נוקט אדם במודע כדי לייצר יותר קרבה וראפור עם בן שיחו.

מהם ביטוייו של הראפור?

נתחיל במראה פיזי. כאשר אדם דומה דימיון פיזי לאדם אחר, הוא מרגיש בנוח יותר מאשר עם מישהו ששונה ממנו בהרבה. די לנו להתייחס לצורת גוף, צבע עור, קיומו או היעדרו של שיער (על הראש או החזה) על מנת להדגים הבדלים אלה הגורמים לעיתים לשני אנשים להרגיש נוח או פחות נוח זה בסביבתו של זה.

מאפיינים נוספים הם שפת גוף, איכויות בקול ובטון דיבור, שפה ושימוש במלים, כמו גם אמונות וערכים. ככל שיש יותר דימיון בינינו ולבין בן שיחנו בפרמטרים הללו, כך נרגיש יותר קרוב אליו, כך נחוש יותר נינוחים בחברתו.

אפשר ששמתם לב לכך שאנשים שקטים לא אוהבים להימצא בחברתם של אנשים רועשים במיוחד, ואילו אנשים תוססים ורעשניים יעדיפו שלא להימצא בחברתם של הביישנים והשקטים מדי.

"נוסחת הפלא" השנויה במחלוקת

בסוף שנות השישים, שלושה פסיכולוגים (מהראביאן, וינר ופריס, 1967) חקרו את המידה בה אנו מעבירים מסרי תקשורת אנושית באמצעות שפת גוף, כלומר באופן לא מילולי. הם בחנו את המידה בה אנו מושפעים מהסימנים בלא מילוליים, לעומת טון הדיבור ועצמתו מצד אחד, והמלים והתוכן מצד שני. הם מצאו יחס של 60-40 לטובת הלא מילולי, ובתוצאה המשוקללת הם הציעו את נוסחת ה"פלא"  55%-38%-7%. נוסחה זו אומרת, שמקבלי המסרים התקשורתיים מושפעים בכ 55% מהמסרים הגופניים ובלתי מילוליים של בן שיחם, בכ 38% מטון הדיבור, ורק בכ 7% מהמלים הכלולות במסר עצמו. הדבר נמצא נכון בעיקר לגבי הבעת רגשות ועמדות.

לנוסחה זו יש מספר בעיות. בתמציתיות, עצם העובדה שזוהי נוסחה כוללנית, היא כבר בעייתית לניבוי התנהגות או הבנה אנושית. בנוסף, המחקר עסק רק בשני תחומים (הבעת רגשות אוהב-לא אוהב, ועמדות). לבסוף, השפעת מרכיבי ה"טון + שפת גוף" הייתה מירבית בעיקר כאשר המסר שנקלט דרכם היה הפוך או לא בהלימה עם המסר המילולי עצמו.

חשיבות המחקר הוא בעצם הפניית הזרקות לחשיבותם של שפת הגוף, טון הדיבור, עוצמת הקול ושאר המרכיבים אותם אפרט בהמשך לגבי מידת הראפור אותו נצליח לבסס עם אדם אחר.

למרכיבים אלה חשיבות רבה בקביעת אפקטיביות התקשורת האנושית ועל איכות מערכות היחסים. עם זאת, נדגיש גם שלא די בפיענוח סימן אחד או שניים על מנת להבין מסר בצורה מלאה. בני האדם מחברים ומתכללים סימנים רבים כאלה לצורך "קריאת" האחר.

תפקיד נוירוני המראה (mirror neurons)

מחקרים העוסקים בפיענוח הפעילות הנוירולוגית במוח האדם מציפים גילויים חדשים רבים באשר להתנהגויות ורגשות שעד כה לא יכולנו להבין בצורה טובה. גילוי קיומם של נוירוני מראה במוח האדם (וקופים), ודרך פעולתם הוא גילוי מהסוג האמור.  הראשון שגילה את קיומם היה דר ריזולאטי, חוקר נוירולוגי מאוניברסיטת פארמה (Parma) באיטליה. הוא גילה כי אלה נוירונים המצויים באזורים מסוימים בקליפת המוח הקשורים לפעילות מוטורית. ייחודם של נוריונים אלו הוא בכך שהם מגיבים לא רק כאשר האדם שבמוחו הם נמצאים מבצע תנועה כלשהי, אלא גם כאשר הוא צופה באדם אחר המבצע תנועה זהה. לנוירוני המראה חשיבות רבה בלמידה המוטורית בגיל הצעיר מאוד, אך גם בתהליך הלמידה של אמפתיה כלפי הזולת.

לטענת חוקרים רבים, גילוי קיומם והבנת דרך פעולתם של נוירוני המראה הוא אחד החשובים ביותר במאה העשרים.

כיצד באה פעילות נוירוני המראה לידי ביטוי?

צפיתם פעם בסרט בו השחקן מפהק? או בחבר לחדר או במסעדה? האם מצאתם את עצמכם מייד מפהקים? לרוב התשובה היא "כן".

קחו דוגמא אחרת. אתה מטייל להנאתך בפארק, ופתאום, לפניך, אתה רואה אדם הצונח מעץ גבוה על הרצפה. גופך ופניך יירתעו בתנועה של פחד וכאב, משל הרגשת בעצמך את נפילתו וכאבו של אותו אדם. זוהי התגובה הנגרמת כחלק מפעולת הנוירונים הללו, ומקורה בהזדהות עמוקה עם מה שקורה לאדם אשר זה עתה ראינוהו נופל.

חוקרים גילו כי נוירוני המראה אחראים גם לכך שבעודנו צופים או שומעים על מישהו שהוא עצוב, כועס או שמח, אנו יכולים לחוש רגשות דומים לשלו, ולהזדהות עמו ברמה מאוד עמוקה.

תופעה זו היא המאפשרת לנו "לקרוא" אנשים אחרים, להבין אותם או להתאים את המסרים וההתנהגויות שלנו אליו כך שיתקבלו ביתר אהדה והבנה, ומאפשרת לנו "להשפיע" על בני אדם אחרים.  כבר לפני יותר משמונים שנה התייחס לתופעה הזו דייל קרנגי בספרו המפורסם "כיצד לרכוש חברים והשפעה" (1936), אשר מכר יותר מ 15 מיליון עותקים.

מחקרי המוח המשתמשים בסקירה מוחית באמצעות הדמיית תהודה מגנטית (MRI) מראים שבני אדם הגיבו לפנים "שמחות" של בני אדם אחרים באמצעות פעילות מוחית ורגשית בהתאמה, גם כאשר הם לא העתיקו את הבעת הפנים אותה ראו מולם. כאשר העתיקו את ההבעה ושחזרו אותה בעצמם, התגובות בפעילות המוחית היו חזקות עוד יותר.

מי צריך ראפור?

בתהליכי האימון או במהלך שיחת הנחיה של nlp, יצירת ראפור היא מהלך חיוני אשר רצוי מאוד שיתקיים, מאחר ובמידה רבה הצלחת התהליך האימוני תלויה באמון רב ובנינוחות בין המאמן למתאמן. ללא אמון, יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי ליצור פתיחות מלאה בשיחה, וממילא המתאמן לא ישתף או יסמוך על המאמן ולא "יפקיד" בידיו את סודותיו הכמוסים. פתיחות זו היא חיונית, בעיקר אם רוצים למצוא פתרונות ברי קיימא לבעיות המטרידות את הלקוח.

טכניקה מוכרת וחשובה ב nlp היא הטכניקה של "הצטרפות והובלה", במהלכה מתאים המנחה תחילה את עצמו ללקוח ולמסריו, זאת אל מנת שמשם יוכל להובילו לעבר פתרונות למצבים הספציפיים. אכתוב על כך בהרחבה במאמר נפרד.

אנשי מכירות בוודאי זקוקים למיומנות יצירת ראפור על מנת להצליח למכור מוצר בהצלחה. כך הוא המצב גם במערכות יחסים בין כמעט כל בעל מקצוע, זוג או שותפי עשיה למיניהם.

איך עושים את זה?

מדובר במיומנות של יצירת התאמה (matching) לאדם אחר, לבן שיח, וכדומה. אם איש עסקים הלובש חליפה, מסורק למשעי, עם עניבה וחפתים, המחזיק בידו תיק ג'יימס בונד ינסה להתחבב על חבורת אופנועני הארלי דייוידסון מקועקעי זרועות, בעלי זקנים, עטורי עגילים גדולים, בנדנה ולרגליהם מגפי עור שחורים, הוא נדון לכישלון מוחץ. זאת עוד בטרם ינסה אפילו לומר להם מילה אחת.

הוא הדין במקרה ההפוך. אם ייכנס אופנוען כזה לסניף בנק, יש סיכוי טוב שאחת הפקידות תלחץ על זמזם המצוקה עוד בטרם פתח האיש את פיו.

גם הבדלים מינוריים בהרבה, אשר הגוף והמוח מבחינים בהם, יכולים לגרום לכישלון דומה.

תהליך ההתאמה יכול להתחיל ברמה הפיזית. מאמנים לומדים להתאים בעדינות את שפת גופם לשפת גופו של בן שיחם. הדבר גורם לתחושת נינוחות אצל הצד השני, גם אם הדבר לא לגמרי טבעי. שילוב זרועות או רגליים, מבע פנים או השענת ראש על יד מסוימת, כאות להאזנה וריכוז, בחיקוי קל של בן השיח, או הישענות קדימה לעומת התרחקות מאותו בן שיח יוצרים תחושת קרבה.

את החיקוי הזה לא נעשה בצורה מלאכותית מדי או בוטה. יש לנהוג ברגש, בהתאמה, ובצורה מעט סמויה מן העין. התאמת שפת הגוף, הקשבה עמוקה ומשמעותית, סימנים של אמפתיה שנשדר לבן השיח, כל אלה עוזרים בהחלט.

פרמטר אחר הוא ההתנהגות. לדוגמא, אחד המתאמנים שלי מרגיש הכי בנוח כשהוא נכנס לחדר האימון והוא משאיר את כפכפיו מחוץ לחדר. אחרי הפעם הראשונה בה נפגשנו, השתדלתי להתאים את עצמי אליו, והופעתי גם אני בכפכפים. מאחר ואני עובד לרוב מהבית, זו לא הייתה בעיה עבורי, והוא, מאידך, הרגיש מאוד נינוח. כאשר אני שואל מתאמן מה אפשר להציע לו לשתות, והוא מבקש קפה שחור, אני מכין גם לעצמי קפה שחור למרות שלרוב אינני נוהג כך כשאני לבדי. הדבר מייצר קרבה והבנה "הנה אדם כלבבי", או יותר בפשטות "הנה מישהו דומה לי".

עוצמת קול וטון הדיבור

את מתקשרת למוקד השירות בחברת הטלפון הסלולארי. נסערת מתקלה החוזרת על עצמה ומחוסר שירות הולם, זו הפעם השמינית בה את נאלצת להתקשר. את נאלצת להמתין, לעבור מלחצן ללחצן ("למוקד לחץ ארבע, לשירות הלקוחות לחץ חמש" וכך הלאה), לומר את פרטייך למענה הקולי שלוש פעמים עד שסוף סוף עונה לך נציג שירות הלקוחות. כולך כעוסה ומעוצבנת, והיא אומרת לך בקול רגוע ואיטי "גברתי, אנא הירגעי, תסביר לי בבקשה מה קרה".

את "מתפוצצת" עוד יותר, וככל שאת מגבירה את עוצמת וטון הדיבור שלך, כך היא מאטה ומנמיכה היא את הווליום. כך לימדו אותה בהכשרה, על מנת שלא ליצור חיכוך עם הלקוח. מה הסיכוי שתירגעי, ותשתפי עימה פעולה? מסתבר שנמוך מאוד.

דווקא מענה המותאם לטון ולקצב שלך "יעשה את העבודה". מחקרים מראים כי הגישה הראשונה מתורגמת לרוב על יד הלקוחה כחוסר אכפתיות ועניין, חוסר הבנה של הבעיה החריפה והמעצבנת בה היא נתקלה, ואילו הגישה השניה, הקולנית יותר, תוך כדי התאמת המסר, בנוסח "כן, אני מבינה, ובאמת זה מעצבן" היא זו שתיקלט כ"אני שומעת אותך, מבינה לליבך, ואפתור זאת מהר ובתקיפות".

מלים ושפה

אחד המתאמנים שלי הגיע לאימון לאחר שחווה אותי כמרצה ומנחה. היה זה הוא, על בסיס המלצה חמה, שהזמין אותי לאותה ההרצאה. לאחר פגישה או שתיים שבהן התחממו מעט יחסינו, הוא נאות לגלות לי שתחילה לא רצה כלל להזמינני להרצות, למרות חוות הדעת הטובה שקיבל.

השם שלי, והמלל באתר האינטרנט, אף תמונתי המעונבת שם הרתיעו אותו מלפנות אלי, והוא חש שאני "לא מתאים לו, ככל הנראה". לא "באתי לו טוב", כמו שאומרים בשפת הסלנג. במהלך הרצאתי הוא התחבר למסר שלי, ללהט, לשפת הגוף, וככל הנראה גם לשפה ולמלים שיצאו מפי. הוא התרשם מתגובת הקהל להרצאתי, והדבר גרם לו לשנות את תפיסתו ולפנות אלי לתהליך אימון אשר בסופו הוא עשה פריצת דרך גדולה בקריירה. אלמלא הראפור ותחושת הפתיחות והקירבה אותה הוא חש במהלך הרצאתי, אין סיכוי שהיה פונה אלי.

קשר עין

קשר העין הוא אחד המרכיבים החשובים ביצירת ראפור, מרכיב שרבים לא מבינים אותו כהלכה. קשר עין ישיר, במהלך כ 60% מזמן השיחה (לא בוהים באחר כל הזמן!) הוא גורם חשוב ביצירת הכימיה האישית, האמון והנוחות עם האחר.

אנו לא אוהבים אנשים הבוהים בנו, אך נוטים לא לתת אמון בבני אדם המסיטים לעיתים קרובות את מבטם כשאנו מנסים ליצור קשר עין. מזכיר לכם פוליטיקאי משופשף כלשהו?

איתותים של "אני שומע אותך", בנוסח "אהמ..", מנודי ראש עדינים, וקולות ומלים המעודדים את בן שיחנו להמשיך לדבר מחזקים את הקשר ויוצרים נינוחות. בין הביטויים המוצלחים הללו נמצא את "כן, ומה עוד?", "אוקי, ואז?", וכדומה.

אפילו בדרך בה אדם נושם הוא יכול לחזק או להחליש את הראפור אם בן שיחו. אם זה שמולך, במהלך השיחה, לוקח נשימות עמוקות מדי פעם, או נושם בקלילות בלתי מורגשת, נסה להתאים את עצמך בצורת הנשימה אליו. הדבר ישרה רוגע ויקרב.

אם תמונה שווה אלף מלים, חיוך שווה הכל!

כשסיימתי קורס שליחים ציוניים, לפני די הרבה שנים, בשיחת הסיכום עשינו סבב טיפים אחרון לפני היציאה לשטח. אני זוכר שהועלו כל מיני עצות טובות, אך כשהגיעו אלי אמרו "אתה רק תחייך, כל השאר כבר יסתדר". יש בחיוך משהו כובש, משהו ש"מוריד הגנות", משהו מרגיע, מזמין, מאפשר. חייכו!!

האם תצליחו להתחבר לבן שיחכם כשפניו זועפים כל הזמן? לא יילך. שאלו שאלות פתוחות, קצרות ופשוטות המאפשרות לצד האחר לספר מה שהוא רוצה, ולהרחיב. התנסו בשיחה בה אתם מדברים 20% והאחר 80%. לרוב, הצד השני ייצא עם הרגשה שזו הייתה שיחה נהדרת, בעיקר משום שהוא היה זה שדיבר רוב הזמן ואילו אתם הקשבתם היטב.

סיכום ושיקוף הנאמר על ידי הצד השני, תוך שימוש במלים המדויקות שלו מייצר אף הוא קרבה. חיפוש נושאים וחוויות משותפים, בניה על הרעיונות שלו תוך כדי הרחבה, כל אלה מקרבים. אם נהיה לא שיפוטיים, נביע תחילה את הסיבה לאי ההסכמה ורק לאחר מכן נציין שאיננו חושבים כמו הצד השני, אם נודה כשאיננו צודקים או כשעשינו טעות, נהיה כנים אך עדינים, פתוחים ואמיתיים, ונתקשר בצורה אפקטיבית, כל אלה יבנו אמון וקירבה.

לסיכום

ראפור הוא השמן של מערכות היחסים. הוא מקל ומיעל את הקשר, מייצר את התנאים הנכונים והנוחים עליהם ניתן לבנות אמון וקשר. אודות חשיבות האמון ראוי לקרוא את ספרו של סטיבן קובי מ 2006, "מהירות האמון".

באחד ממאמריו ברשת, דיפאק צ'ופרה מדבר על ראפור. הוא מדגיש כי כל מערכת יחסים פורחת כאשר קיימים בה חמלה, לכידות, גירוי ויישור. צ'ופרה משתמש במילה האנגלית alignment בהתייחסו ל"יישור". אין למילה זו תרגום מדויק בעברית, אך לדעתי הלימה היא התרגום הנכון. ראפור הוא הלימה טובה, התאמה, הרמוניה. כשמרכיבים אלה נמצאים במערכות יחסים, הן אכן הרמוניות.

בפתיח הבטחתי סיפור אישי על ראפור, ועל הצורך לתחזק אותו, לא רק לבנות אותו לטובת הצלחה מיידית או הקלה על היכרות או שיחת מכירה. ראפור הוא דבר שיש לתחזק גם לאחר שהוא נבנה, ויש לשמר ולהעמיק אותו על ידי אימון ותרגול, כאלה הנובעים מכנות ורצון לשמר מערכות יחסים ואף לפתחן.

לפני ימים אחדים נסעתי לצפון עם משפחתי, ושקענו בשיחה על ענייני היום. בני משפחתי החלו להציע הצעות שיפור באיזה נושא הקשור לעסק של רעייתי. תחילה הייתי שקוע בהאזנה, אך מתחת לפני השטח למעשה רציתי להימנע מעימות, היות ואני לעיתים נוקב מדי אן עקשן מדי בשיחות מעין אלה. במהרה הפכה השתיקה שלי לחרב פיפיות, שמצד אחד לא איפשרה לי להיחלץ ממנה, ומצד שני היא פגעה בבני שיחי בהיותה מין "שתיקה רועמת" ומתנשאת.

 רק למחרת, כשהבנתי, בזכות רעייתי, שטעיתי ובגדול, התקשרתי והתנצלתי מעומק הלב בפני אלה בהם פגעתי. אכן, ראפור צריך לתחזק ברגישות, בחמלה, גם עם אלה שאתה מכיר היטב ויש לך איתם כימיה טובה לרוב, אם היחסים עימם חשובים לך. שיעור חשוב.

דרך אגב, אנחנו יכולים להתאמץ "ממחר ועד מחרתיים", בתרגול ראפור, אם הצד השני איננו מעוניין בקיום או בשיפור היחסים איתנו. לראפור יש צורך בשניים, כמו בטאנגו.